<h1>ארחות חיים הלכ' גיטין סימן ד'</h1>
<h2>דף ה.</h2>
זהו לשון שליחות שטר הולכה כשהבעל עצמו מוליך גט לאשתו בעיר אחרת. הנה פלוני בר פלוני המכונה פלוני מוליך גט זה לאשתו פלונית בת פלוני המכונת פלונית ונכתב ונחתם כהלכתו לדעתנו. ואין כותבין בו מקום כלל לפי שלא היתה האשה במקום כתיבת הגט מידי דהוה אגיטין הבאים ממדינת הים וכן קבלנו מרבותינו והוא נכתב ונחתם כהלכתו בפני הבעל כדי שיוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם כיון שהבעל עצמו מביאו כדאמרינן פ"ק דגיטין הבעל עצמו וכו' כי בעונותינו אין אנו בני תורה כמו הראשונים.
וזה הלשון שיאמר הבעל בשעת הנתינה קודם שיתן הגט לאשתו. התקבלי גיטך זה ממני והרי את מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם. וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם. ויתנהו לה בפני ג' ויבטל כל מודעות ויקראוהו קודם נתינה ואחר נתינה כמו שכתבנו ויקבל חרם שלא יוציא לעז על הגט ועל החתימות [וכל החתימות] שבתוך הגט ידועות לנו. ואין כותבין בגט שום כנוי מאיש כגון מיצחק (חקיטו) [חקין] או מיעקב יקוביטו. וכן מאשה חניטה כי אין צריך כי עיקר השם חנה וכן יעקב.
<h2>דף ה:</h2>
סדר שליח להולכה ולקבלה מלשון הר"ף ז"ל. כיצד ימסרנו [הבעל] לשליח [בפני עדים] יקראו אותו קודם מסירה [ואחר מסירה] לשליח דילמא עייליה תותי כנפיה וחלפיה. וזה הלשון יאמר [הבעל] לשליח הולך גט זה לאשתי פלונית המכונה פלונית בת פלוני ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי וכחך ככחי. ותהא מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם. וקודם שימסרנו הבעל לשליח יבטל הבעל כל מודעות [דאית ליה] גם טוב שיקבל עליו [ב]חרם שלא (יוכל) לעשות שום ביטול בגט. והשליח יאמר לאשה כל זה הלשון. הילך גט זה מפלוני בעליך המכונה פלוני [בן פלוני] והתקבלי גט זה והרי את מגורשת ממנו והרי את מותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם. כל זה יאמר בשעת נתינת הגט קודם שיגיע לידה ויתננה לה בפני שלשה. ואע"ג דקיימא לן בפני שנים דעד נעשה דיין והשליח משלים שלשה מ"מ טוב שיתננו בפני שלשה כדי שלא יבא לטעות כשהשליח יהיה קרוב לבעל או לאשה כדאמר תלמודא. ויש רבני צרפת מצריכין דיינין לקבל עדות השליח. וכן נהג הר"י מקורביל והר"ף אך בדיעבד אין לחוש. ואם הבעל רך בשנים טוב לבדוק בסימנין אם הביא שתי שערות כשעושה שליח להולכה דקיימא לן קטן אינו עושה שליח ואם יש לו זקן אין לדקדק.
<h2>דף יט:</h2>
סדר שליח להולכה ולקבלה מלשון הר"ף ז"ל. כיצד ימסרנו [הבעל] לשליח [בפני עדים] יקראו אותו קודם מסירה [ואחר מסירה] לשליח דילמא עייליה תותי כנפיה וחלפיה. וזה הלשון יאמר [הבעל] לשליח הולך גט זה לאשתי פלונית המכונה פלונית בת פלוני ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי וכחך ככחי. ותהא מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם. וקודם שימסרנו הבעל לשליח יבטל הבעל כל מודעות [דאית ליה] גם טוב שיקבל עליו [ב]חרם שלא (יוכל) לעשות שום ביטול בגט. והשליח יאמר לאשה כל זה הלשון. הילך גט זה מפלוני בעליך המכונה פלוני [בן פלוני] והתקבלי גט זה והרי את מגורשת ממנו והרי את מותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם. כל זה יאמר בשעת נתינת הגט קודם שיגיע לידה ויתננה לה בפני שלשה. ואע"ג דקיימא לן בפני שנים דעד נעשה דיין והשליח משלים שלשה מ"מ טוב שיתננו בפני שלשה כדי שלא יבא לטעות כשהשליח יהיה קרוב לבעל או לאשה כדאמר תלמודא. ויש רבני צרפת מצריכין דיינין לקבל עדות השליח. וכן נהג הר"י מקורביל והר"ף אך בדיעבד אין לחוש. ואם הבעל רך בשנים טוב לבדוק בסימנין אם הביא שתי שערות כשעושה שליח להולכה דקיימא לן קטן אינו עושה שליח ואם יש לו זקן אין לדקדק.
<h2>דף כא.</h2>
כתב הבעל העיטור ז"ל וז"ל כתב גאון שאלה אשה אחת שעשתה שליח לקבלה וחלה השליח אותו השליח עושה שליח אחר או דילמא לא עד דאמרה לו [בפירוש] שוי שליחא בתר שליחא. והיכא (דשוויה) [דשויתיה] שליח להולכה ולא פירש לו מי מצי לשווי שליח או לא. ואי נמי שויה שני שלוחים לקבלה ואמרה לה אי זה מהן שיגיע אצל הבעל תחלה. וכן אם הגיעו שניהם ביחד אי זה מהן שיתבענו יהא שליח לקבלה שמן הדין ליחד אחד מהן או לא. וכן אם עשתה שליח לקבלה וחששה (שלא) [שמא לא] ימצאנו אותו השליח ועשתה שליח אחר לקבלה. מי אמרינן נתבטל הראשון והסכימה דעתו עם חכמי הדור נהי דידו כידה לענין קבלה לשווי שליח לא מצי עד דאמרה בפירוש ודוקא לקבלה אבל להולכה מצי משום דשליח דהולכה מכח בעל אתי. וכאלו הבעל עצמו עשאו אלו דברי הגאון ז"ל ומסתברא דבמקום שהבעל עושה שליח ושליח שליח אף האשה עושה שליח ושליח שליח. ואם שלחה שני שלוחים או שליח אחר שליח כיון שלא בטלה בפי' [קבלת] השליח קבלה הוא. ומשיגיע הגט ליד השליח [הראשון] מגורשת דהא שליחות מושלח ושלחה אתרבי בין לאיש בין לאשה כדגרסינן בפ' האיש מקדש ובפרק המביא גט אטו שליחות מידה איתרבי אלמא תרוייהו [כי הדדי] נינהו וכן הלכה עכ"ל.
<h2>דף סב:</h2>
סדר שליח להולכה ולקבלה מלשון הר"ף ז"ל. כיצד ימסרנו [הבעל] לשליח [בפני עדים] יקראו אותו קודם מסירה [ואחר מסירה] לשליח דילמא עייליה תותי כנפיה וחלפיה. וזה הלשון יאמר [הבעל] לשליח הולך גט זה לאשתי פלונית המכונה פלונית בת פלוני ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי וכחך ככחי. ותהא מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם. וקודם שימסרנו הבעל לשליח יבטל הבעל כל מודעות [דאית ליה] גם טוב שיקבל עליו [ב]חרם שלא (יוכל) לעשות שום ביטול בגט. והשליח יאמר לאשה כל זה הלשון. הילך גט זה מפלוני בעליך המכונה פלוני [בן פלוני] והתקבלי גט זה והרי את מגורשת ממנו והרי את מותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם. כל זה יאמר בשעת נתינת הגט קודם שיגיע לידה ויתננה לה בפני שלשה. ואע"ג דקיימא לן בפני שנים דעד נעשה דיין והשליח משלים שלשה מ"מ טוב שיתננו בפני שלשה כדי שלא יבא לטעות כשהשליח יהיה קרוב לבעל או לאשה כדאמר תלמודא. ויש רבני צרפת מצריכין דיינין לקבל עדות השליח. וכן נהג הר"י מקורביל והר"ף אך בדיעבד אין לחוש. ואם הבעל רך בשנים טוב לבדוק בסימנין אם הביא שתי שערות כשעושה שליח להולכה דקיימא לן קטן אינו עושה שליח ואם יש לו זקן אין לדקדק.
ושטר הולכה מלשון הר"ף ז"ל זהו נוסחתו. בפנינו עדים חתומי מטה בכך וכך בשבת בכך (בכך) [וכך] ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן בפלוניתא מתא מסר פלוני ב"ר פלוני המכונה פלוני גט זה ביד פלוני [בן פלוני] להוליך אותו לאשתו פלונית בת פלוני המכונה פלוני [וכך אמר לו בפנינו פלוני בן פלוני הבעל לשלוחו ר' פלוני בר פלוני הולך גט זה לאשתי פלונית בת ר' פלוני המכונת כך] ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי וכחך ככחי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים וליתן גט זה לאשתי פלונית בת פלוני המכונה פלוני בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך והגט שנעשה (על יד) [עליו] פלוני שליח הולכה ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם בפלונית מתא בכך (בכך) [וכך] בשבת [כך וכך ימים לירח פלוני] שנת כך וכך לבריאת עולם ועדיו החתומים בו פלוני בר פלוני ור' פלוני ב"ר פלוני ובפנינו ביטל הבעל כל מודעות שמסר על גט זה וגם בפנינו קבל [עליו] בחרם גמור שלא לבטל הגט ולא את השליח. ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו.
זהו לשון שליחות שטר הולכה כשהבעל עצמו מוליך גט לאשתו בעיר אחרת. הנה פלוני בר פלוני המכונה פלוני מוליך גט זה לאשתו פלונית בת פלוני המכונת פלונית ונכתב ונחתם כהלכתו לדעתנו. ואין כותבין בו מקום כלל לפי שלא היתה האשה במקום כתיבת הגט מידי דהוה אגיטין הבאים ממדינת הים וכן קבלנו מרבותינו והוא נכתב ונחתם כהלכתו בפני הבעל כדי שיוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם כיון שהבעל עצמו מביאו כדאמרינן פ"ק דגיטין הבעל עצמו וכו' כי בעונותינו אין אנו בני תורה כמו הראשונים.
וזה הלשון שיאמר הבעל בשעת הנתינה קודם שיתן הגט לאשתו. התקבלי גיטך זה ממני והרי את מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם. וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם. ויתנהו לה בפני ג' ויבטל כל מודעות ויקראוהו קודם נתינה ואחר נתינה כמו שכתבנו ויקבל חרם שלא יוציא לעז על הגט ועל החתימות [וכל החתימות] שבתוך הגט ידועות לנו. ואין כותבין בגט שום כנוי מאיש כגון מיצחק (חקיטו) [חקין] או מיעקב יקוביטו. וכן מאשה חניטה כי אין צריך כי עיקר השם חנה וכן יעקב.
כתב הרמב"ם ז"ל השליח שעושה האשה לקבל גיטה מיד בעלה הוא הנקרא שליח קבלה ומשיגיע הגט לידו תתגרש כאלו הגיע לידה וצריכה לעשותו בפני שני עדים וצריכה שני עדים [שיעידו] שהגיע הגט ליד שלוחה. בד"א כשאבד הגט או נקרע אבל אם הגט יוצא מת"י שלוחה א"צ דיציאתו מתחת ידו כיציאתו מתחת ידה ואעפ"כ לא יתן לו הגט לא בעידי מסירה כמו באשה עצמה. הבעל עושה שליח להוליך גט לאשתו וזהו נקרא שליח הולכה. וכן האשה עושה שליח להביא לה גיטה מיד בעלה וזהו נקרא שליח הובאה. ואין שליח הולכה והבאה צריך עדים. ואין האשה מתגרשת בגט ששלח בעלה או שהביא שליח הבאה עד שיגיע הגט לידה. והר"ף ז"ל כתב ושליח להולכה צריך לעשותו בפני עדים אך אינו צריך להביא שטר או עדים שעשאו הבעל שליח כדמשמע בההוא דאתיוה בי תרי וכן כתב הר"ת ז"ל. ומה שכתוב בתקון שטרות [שטר] הרשאה לשולח גט לאשתו ממקום למקום נראה דאינו צריך אלא לפי שכתוב בה שנותן לו הבעל כח לעשות כמה שלוחים ואפילו לא יאנוס ע"כ בתשובות. ונהגו העולם בלא הרשאה.
אבל שליח לקבלה מן האשה צריך הרשאה וזהו נסחתה. זכרון עדות אשר היתה לפנינו אנו עדים חתומי מטה בכך וכך בשבת [וכך לחדש שנת כך לבריאת עולם] למנין שאנו מנין כאן במתא פלונית דיתבא על נהר פלונית אמרה בפנינו פלונית בת ר' פלוני לשלוחה פלוני התקבל לי גיטי מיד פלוני ב"ר פלוני בעלי ותהא ידך כידי וקבלתך כקבלתי ותזכה לי בו ותקבלהו לי ומיד שיגיע הגט לידך אהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ומה שנעשה בפנינו ושמענו [וראינו] כתבנו וחתמנו לראיה [על מינוי] שליחות קבלת גיטה והכל שריר וקיים.
ויש כותבין הכי. מנתה פלונית ב"ר פלוני בקנין ארבע אמות קרקע לקבל גיטה (פן פלוני) [מפלוני] בן פלוני בעלה והרשתו רשות גמור שתהא ידו כידה לקבלו ומשעה שיטול הגט מיד פלוני בעלי אהא מגורשת ומה שהעידה אותנו קנינו ממנה בקנין גמור וכתבנו וחתמנו ונתננו וכו'. ביום פלוני וכו'. ויחתמו שנים זה תחת זה מכתיבה גסה. וצריך שיחתמו שנים בשטר שיהיו ידועים וחתימתן נכרת וידועה במקום הכתיבה [ואף אם יקיימום בהנפק צריך שיהיו חתימות הדיינים ניכרות וידועות לבני מקום הנתינה]. וגם צריך להזהר ולדקדק שתהא האשה שעושה השליח גדולה בשנים ובסימנין. ואם אין השנים ידועות רק על (פיה) [פי האב] צריך רבוי שערות שחורות וגדולות ושוכבות כדי לפ"ג לכוף ראשן על עיקרן כמו בענין חליצה. לפי שאין שליחות לקטן. ובשעת נתינת הגט לשליח דקבלה. יושיב הבעל שלשה דיינין כשרים והגונים שלא יהיו קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה ולא לשליח. ויראו בשטר ההרשאה אם יהיו החתימות נכרות וידועות להם. ואחרי אשר יביאו שטר ההרשאה של שליח קבלה ואחר הקייום יביא הבעל [הגט] לפניהם ויקראו הגט קודם שיתנהו ויחזירו אותו לבעל ויבטל הבעל כל המודעות ויתנהו ליד השליח ויאמר לו כן התקבל גט זה לפלונית אשתי (בת) [המכונה] פלונית ב"ר פלוני והרי היא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ולא יעשה שום תנאי ויחזרו ויקראו אותו אחר הנתינה והדיינין יכתבו עדותן וימסרו ביד השליח לקבלה. וכך יכתבו. בכך וכך בשבת וכו' למנין שאנו מנין כאן בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני אנחנו ב"ד חתומי מטה במותב תלתא כחדא הוינא ובא פלוני [המכונה פלוני] ב"ר פלוני המכונה פלוני [העומד היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלונית וגירש את פלונית בת פלונית (צ"ל פלוני) אשתו המכונת כך וכך] ולא יכתוב שם מקומה כיון שאינה עומדת שם ונתן גיטה ביד פלוני ב"ר פלוני שעשתה אותו שלוחה לקבל גטה מיד בעלה פלוני ב"ר פלוני ואמר לו בפנינו. התקבל גט זה לפלונית אשתי המכונה [פלונית] בת ר' פלוני והרי היא מגורשת ממני והרי היא מותרת לכל אדם. וקודם נתינתו בטל כל מודעות בפנינו שאם חס ושלום מסר שום מודעא תהא מבוטלת ולא נתן שום תנאי בגט אלא גירושין גמורין והגט קראנוהו וראינוהו כשר כדת (משה וישראל) והלכה ומחמת שראינו גירושי פלונית בת פלוני (ב"ר פלוני) מר' פלוני ב"ר פלוני בעלה (המכונה פלוני) שנתן גיטה ליד פלוני ב"ר פלוני שלוחה לקבלו כתבנו [וחתמנו] שטר זה להיות בידה לראיה ולזכות והכל שריר וקים. ויחתמו שלשה זה תחת זה פלוני ב"ר פלוני דיין. וגם הבעל תחת חתימתן יכתוב אני פלוני ב"ר פלוני נתתי גט לאשתי על יד שלוחה פלוני ככל הכתוב למעלה, זהו לשון העתקת הר"ף ז"ל. אני החתום למטה פלוני בר פלוני המכונה פלוני העומד היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני גירשתי אשתי פלונית בת פלוני וגירשתיה בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני ביד פלוני בר פלוני שלוחה בפני ב"ד פלוני בר פלוני ופלוני בר פלוני ופלוני בר פלוני החתומים בשטר של מעלה וגרשתיה בגירושין גמורין בבטול כל מודעי ובלא שום תנאי כמו שכתוב למעלה ושטרם וחתימתם אמת ובעבור כי הכל אמת כתבתי גם אני שטר להיות לה [גם] כתב ידי לראיה ולזכות שלא יהא לי פתחון פה (עליו) [לערער על דבר זה] כלל כי כל שטר ב"ד [החתומים] וחתימתן אמת והכל שריר וקיים פב"פ. הנה (פירש) [פירשנו] סדר שליחות לקבלה.
<h2>דף סג:</h2>
האשה שעשתה שליח לקבל גיטה צריכה לעשותו בפני עדים והם יכתבו (לה) [לו] כתב וכשיקבל הגט יקבלנו בפני עדים ויכתבו לו. והגיה הר"ף ז"ל מיהו רבינו ברוך כתב בכתיבת ידו דלענין שליח לקבלה צריך להושיב ג' שיכירו חתימות העדים החתומים בשטר של קבלה וכן נראה דהא קיום שטרות בשלשה. ואע"ג דאמרינן פ' התקבל במתניתין דלא צריך כי אם שנים שיאמרו בפנינו קבל ה"מ כשהעדים הראשונים שאמרה בפניהם לשליח התקבל לי גיטי הם עומדים שם בשעת נתינת הגט ליד השליח. אבל על ידי שטר צריך קיום ואין קיום בפחות משלשה. הילכך קודם שיקבל השליח דקבלה הגט יושיבו שלשה שיכירו החתומים וטוב שיהיו האנשים ידועים כי הם יעידו בכתב ידם על נתינת הגט והגירושין לשליח למקום האשה להודיע לה. מכאן נראה שאין לסמוך על (פי) שלוחים דקבלה שרגילין לעשות קיום חותמיו מעיר לעיר לפי שאין רגילות להיות באותו קיום ג' בני אדם ידועים ונכרים במקום הנתינה שיכירו [חתימות] עדי השטר לקבלה ושלשתן יחד כי כן צריך כדפרישית. וטוב לחזר אחר שליח (הנזכר) [הניכר] שהוא גדול ע"י בנים או על ידי זקן בין לקבלה בין להולכה שאם לא כן אפילו [הוא] מוחזק בשנים היה נראה שצריך לבדקו לכל הפחות על ידי עד אחד מכל שכן דחליצה. ומיהו בעדי חתימה אין להקפיד כיון שהוא מוחזק בשנים דקיימא לן דעדי מסירה כרתי ובשעת נתינת הגט יש כמה עדים גדולים שהרי רגילין ליתנו במנין עכ"ל הר"ף ז"ל.
אמנם אם לא על ידי הדחק נכון להזהר כי בקושי גדול יכול אדם לצאת ידי חובתו נקי כי ברוב הפעמים אינו מצוי שיהיו שלשה בני אדם ידועין וחתימתן נכרת במקום כתיבת הגט עדים שיכירו כל השלשה דיינין. אע"ג דתנן גבי שליח קבלה צריך שתי כתי עדים שיאמרו בפנינו גרשה ומשמע כי די בכך בשנים שיעידו שעשאתו שליח קבלה הני מילי כשבאין השנים אותן עדים שעשאתו שליח לקבלה והן באין עצמן ומעידין במקום נתינת הגט אכל בהא שליח לקבלה דעל ידי שטר צריך קיום שלשה כדפרישית. וצריך שהשלשה דיינין שהם בשעת נתינת הגט שיכירו חתימות שחתמו שעשאתו שליח לקבלה ולא סגי בקיום חתימות מעיר לעיר דאיכא למיחש שמא לא הכיר[ו] [ה]חתימות מכל הג' וצריך קיום מכל הג' בגט דקיום שטרות בג'. לכך נכון להחמיר אם לא על ידי הדחק לעשות שליח לקבלה.
<h2>דף פה.</h2>
סדר הגט (אל) [של] הרשב"א ז"ל. יאמר לסופר כתוב גט כשר לאשתי פלונית ויאמר לעדים חתמו גט כשר לאשתי פלונית. וקודם כתיבת הגט יבטל הבעל כל מודעא שמסר לבטל הגט ומודעי דנפקי מגו מודעי ויאמר כן הריני מבטל כל מודעא שמסרתי על גט זה. וכן אני מבטל כל דבר שגורם כשיתקיימו אותן הדברים בטול לגט זה. וכן אני מעיד על עצמי שלא מסרתי מודעא ושום דבר שיבטל גט זה מחמתו. והריני פוסל עלי כל עד ועדים שיעידו שמסרתי או שאמרתי שום דבר שיבטל גט זה מחמתו. או שנודע כחו של גט זה מחמת אותה מודעא או אותו דיבור. ויכתבו העדים כן בשטר אחר להעיד שביטל בפניהם כל מודעא בענין זה או דיבור שאמר או שמסר על גט זה שכתב לאשתו פלונית. ואחר כך יתייחדו הסופר והעדים והבעל במקום אחד בשעת כתיבת הגט עד שיכתב הגט ויחתם וימסר ליד האשה או ליד שלוחה כדי שלא ידבר ולא ירמוז הבעל באצבעו ולא בשום ענין לשום אדם וישתוק עד שיכתב הגט ויחתם וינתן ביד האשה או ביד שלוחה כדי שלא ימסור שום מודעא לאחר מכן ויבטלנו. ויכתוב הגט לשם הבעל ולשם אותה אשה ולא יסיח דעתו לכוונה אחרת. ויהיה הקולמו[ס] והקסת והדיו משל בעל ואם אין לו יתנם לו הסופר במתנה לכל חפצי או ימכרם לו בדמי שכר הכתיבה. ויזהר שיהיו האותיות נכרות ושלא יהיו דבוקות זו לזו. ויזהר שלא יניח גליונים בשום מקום מהקלף ויכתוב הגט בי"ב שיטין ויהיה הקלף חתוך קודם שיכתוב הגט ולא יחתכנו אחר כתיבתו כדי שלא יהא מחוסר קציצה. ויכתוב עיקר שם הבעל. ואם יש לו שני שמות יכתוב שם העיקר שלו ויכתוב דמתקרי פלוני. וכן אם יש לה שתי שמות יכתוב שם העיקר שלה ויכתוב דמתקריא פלונית וצריך שיכתוב שם עירו ושם עירה שנולדו שם ושם העיר שהם דרים שם עכשו במקום הכתיבה ושם הנהרות ויכתוב כל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי.
